גזר דין בתיק הע"ז 1443-08

1.         הנאשמת הורשעה ביום 23.1.13 לאחר ניהול הליך משפטי בהעסקת שבעה עובדים זרים ללא היתר בניגוד לסעיפים 2א(1) - (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991.

2.         הצדדים הגישו טיעוניהם לעניין העונש על פי הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה ביום 10.2.13.

3.         המאשימה מבקשת בטיעוניה להשית על הנאשמת מחצית הקנס המירבי בגין העבירות נשוא כתב האישום וששיעורו הינו בסך 408,800 ש"ח. כמו כן, ציינה כי הקנס המנהלי המקורי עמד על סך 70,000 ש"ח אך הנאשמת בחרה שלא לשלם הקנס אלא לנהל ההליך.

            כמו כן, עותרת המאשימה ומבקשת מבית הדין להורות לנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום למשך שלוש שנים ממועד גזר הדין, שאם לא כן, תישא בתשלום הקנס המירבי הקבוע בחוק לעבירות אלה (116,800 ש"ח).

4.         המאשימה מפנה בטענותיה לעובדה כי לנאשמת אין עבירות נוספות אך יחד עם זאת מדגישה העובדה כי מדובר בעבירות חמורות, אשר הפכו להיות בעיה חברתית ומוסרית, שכן העסקת עובדים זרים ללא היתר וללא פיקוח פוגעת לא רק ברווחת העובדים הזרים, אלא גם בתנאי עבודתם של העובדים המקומיים שאינם יכולים להתחרות בעבודה "זולה". המאשימה מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 27/07 מדינת ישראל - טסה ייבוא ושיווק עץ בע"מ [פסק דין מיום 17.7.08]).

5.         הנאשמת מפנה בטיעונה לעובדה כי מדובר באירוע מחודש נובמבר 2003 כאשר הכרעת הדין ניתנה כעבור כמעט כ-10 שנים ממועד ביצוע העבירות ויש לתת משקל לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה עד להגשת כתב האישום וסיום ההליך המשפטי.

6.         עוד מפנה הנאשמת בטיעוניה לעובדה כי חישוב שיעור הקנס כפי שהוא במועד הכרעת הדין ולא כפי שהיה במועד ביצוע עבירות, בהתחשב בעובדה כי השיהוי והמחדל בהגשת כתב האישום באיחור ניכר מוטל כולו על כתפי המאשימה, אינו מתקבל על הדעת.

7.         הנאשמת מבקשת להדגיש כי היתה בעלת היתר כללי להעסקת עובדים זרים כאשר דובר במכסה של עובדים ללא פירוט שמם ובכך מדובר בסיבה מיוחדת ויוצאת דופן לקולא.

8.         לפיכך במכלול השיקולים הנ"ל, טוענת הנאשמת, ולאור הוראות סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות יש לפסוק סכום קנס שלא יעלה על שיעור הקנס המנהלי ואף יפחת ממנו באופן משמעותי.

9.         לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי.

10.        עבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הינה עבירה חמורה אשר השלכותיה עשויות להיות קשות על המצב הכלכלי והחברתי בישראל ועל שוק העבודה. לאור זאת יש מקום לחייב בתשלום קנס שיוצר הרתעה מפני ביצוע עבירה של העסקת עובדים זרים שלא כחוק (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי נסים, פד"ע ל"ח 145) ויהפוך את ביצוע העבירה לבלתי כדאי.

כמו כן יש לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר בהעסקתם של לא פחות משבעה עובדים זרים שלא על פי היתר כדין. עבירות אלה עומדות כל אחת בפני עצמה וחומרה יתרה להן בהצטברותן (ע"פ 27/07 מדינת ישראל - טסה ייבוא ושיווק עץ בע"מ).

11.        יחד עם זאת יש לשקול שיקולים לקולא כלהלן:

            א.         לנאשמת אין הרשעות קודמות.

ב.         מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2003 בגינן הוגש לאחר כחמש שנים כתב אישום - דבר המפחית באופן ניכר מהגורם ההרתעתי. 

ג.          מאז שנת 2003 דהיינו לפני כ-10 שנים ממועד גזר דין זה לא הוכח כי הנאשמת נקנסה בגין עבירות על פי חוק עובדים זרים.

12.        העיקרון המנחה בענישה, בהתאם לסעיף 40א' לחוק העונשין (תיקון 113 לחוק), הינו עיקרון ההלימה. בהתאם לסעיף 40ב' לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון המנחה ולשם כך להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות ההענשה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

13.        במסגרת קביעת מתחם הענישה, יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר בעבירה חמורה, כי מדובר בעבירה כלכלית אשר הדרך להרתיע מלעבור אותה הינה הטלת קנס משמעותי. מדובר בעבירה חברתית ומוסרית הפוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים ובמקרים מסוימים אין להתעלם מהעובדה כי העסקת עובדים זרים ללא היתר מהווה גם סיכון בטחוני למדינה.

14.        בנסיבות המקרה הנוכחי לא מצאתי כל טעמים מיוחדים המצדיקים השתת קנס על הנאשמת בשיעור הקנס המנהלי או בשיעור נמוך אחר, כפי שטען הסנגור בטיעוניו.